מפגש התמקדותי | אורנה

...עם הנשימה הבאה אפשר להעביר את תשומת הלב פנימה, אל מרכז הגוף. במקום הזה, בפנים, אפשר להזמין את התחושה של 'איך אני עם כל העניין הזה שעולה'...לעיתים קרובות, כך נתחיל את ההתמקדות במפגש.

ההתמקדות היא בראש ובראשונה מפגש – מפגש בין המתמקד לבין תחושותיו, מפגש בין הממקד לבין תחושותיו ואינטראקציה במרחב תחושתי משותף.

ואם זה מתאים גם אתם יכולים: נסו רגע לשאול את עצמכם – "מה התחושה שעולה בי כעת..." זה יכול להיות בהקשר של נושא מסוים שמעסיק אתכם או פשוט ברגע זה, כשאתם יושבים מול המחשב וקוראים. המתינו זמן מה כדי להיות עם מה שעולה, עם התחושה הכללית שמתהווה בכם, ונסו לזהות את האיכות הטמונה בתחושה, את מה שנמצא בתוכה. זו התחלה של התמקדות.

יוג'ין ג'נדלין קרא לכך תחושה מורגשת בעלת משמעות (Felt Sense). עם התחושה הזו (ולא פעם זו יותר מתחושה אחת) אנחנו נמצאים בתהליך ההתמקדותי, כאשר באופן הדרגתי אנו לומדים ליצור דיאלוג עם התחושה, להקשיב למקומות עמוקים יותר ויותר, ולאפשר לזה להשתנות.

המפגש

לפני שהיא נכנסת לקליניקה אני מתמקדת. כבר תקופה אנחנו נפגשות, אני בודקת מה עולה בי בקשר לתהליך שלה, מה ביני לבין להיות איתה במלואי, בנוכחות מלאה. אני מזהה תחושה קצת מעורפלת בבית החזה. אני ממתינה. .... יש שם מעין מועקה. אני ממשיכה לשים לב לתחושה, מתבוננת בה בסקרנות ולאט זה מתבהר: המועקה קשורה לחלק בי (הממקדת) שרוצה שיקרה שינוי משמעותי בתהליך של האשה שמגיעה אלי. החלק הזה בתוכי רוצה שהיא תתחיל תנועה, וחש מועקה ודאגה שזה עדיין לא קורה. אני נמצאת עם החלק הזה מקשיבה לו, מנהלת איתו שיחה, שמה לב להשתחררות שלו.

היא נכנסת לחדר ואנחנו משוחחות, השיחה שמתנהלת באווירה התמקדותית עוזרת לדייק את הנושא או את שאלת ההתמקדות להיום. אין תכנון מראש או מודל עבודה מסודר, אלא שאלה עדינה ומתן אפשרות לשאלה להתגבש. את השאלה נרצה להפנות לגוף ההתמקדותי... למה שמאפשר להיות עם מידע עמוק שאין לנו נגישות אליו בתוך השיחה הרגילה.

אנחנו מתמקדות, שימו לב שלא סתם אני כותבת אנחנו. במפגש ההתמקדותי הממקד שמלווה את התהליך של המתמקד נמצא גם הוא במצב התמקדותי שמשמעותו נוכחות התמקדותית הן אל מה שהמתמקד מעלה והן כלפי עצמו.

כדי שהצירוף נוכחות התמקדותית יהיה מובן יותר, הרשו לי לספר לכם סיפור מהקבלה:

בעיירה יהודית חי זוג הורים עם בנם היחיד. יום אחד הנער חלה.למרות כל מאמצי הרופא וכל התפילות מצבו של הבן רק הלך והחמיר. בייאושם, מחליט האב לצאת אל העיר הגדולה אל רב שידוע בתפילותיו, חכמתו וסגולותיו ולבקש ממנו שיעזור ויציל את בנם.

האב צועד יומיים בלי הפסקה, מגיע אל הרב ושוטח את תחינתו. הרב מתפלל עם האב, צם ומתפלל, מניח תפילין ולבסוף אומר לאב בעצב שאין ביכולתו לעזור. הוא מציע לו לצאת חזרה לביתו כדי לבלות עם בנו את ימיו האחרונים.

האב השבור מתחיל את דרכו ואז ליד עץ גבוה נשבר, מתיישב וממרר בבכי.

לפתע הוא שומע צעדים ורואה את הרב ממהר אליו.

הוא נושא את עיניו בתקווה "אז אתה כן יכול לעזור? כבוד הרב" והרב עונה לו בקול רך, "אני לא יכול לרפא את בנך אבל, אני כן יכול לשבת לידך ולבכות איתך." אז נפתחו שערי שמיים.

כשאדם קרוב אלינו נמצא במצוקה לרוב אנחנו רוצים לעזור לו, לעודד אותו, לתת עצה, לחבק, לסייע פיזית, להסיח את דעתו... קשה לנו פשוט "לשבת לידו", מבלי "לנסות משהו". כמו שנכתב בסיפור הקבלי, גם ההתמקדות מלמדת כי הנוכחות המלאה ליד - ועם - האדם שמולנו היא מה ש"פותח שערים", פנימה אל הנפש וגם החוצה אל העולם.

נוכחות התמקדותית היא נטולת אג'נדה, ג'נדלין אומר "נוכחות אנושית לפני הכל", ומתכוון לנוכחות אמפטית, מקשיבה, מקבלת, ללא שיפוטיות, מתעניינת ומאפשרת.

משהו עולה באישה שמגיעה אלי. אנחנו יושבות עם אותו "משהו", ואני מזמינה אותה לראות אם היא יכולה להיות איתו, לתאר אותו עוד קצת. בקצב הנכון לה, ננסה ליצור מגע עם התחושה הפנימית. היא בודקת למה התחושה זקוקה, איך נכון להיות איתה וכשמתאים מזמינה אותה לספר את הסיפור שלה... היא מקשיבה, מופתעת לגלות כמה הסיפור עמוק, והתחושה מתפענחת ומשתנה...

ההתמקדות מציעה שביל חי, זורם, שביל בתנועה. אנחנו רואים ברגע נתון רק חלק מהשביל, אך לא רואים לאן הוא מוביל. השביל יודע את הדרך. זה חלק ממה שאני כל כך אוהבת בקליניקה ההתמקדותית: כל אדם, כל מפגש מביא משהו חדש, משהו מפתיע וזרימה מדויקת...

התמקדות יכולה לסייע במגוון רחב מאד של תחומים מתוך היותה מבוססת על הידע הפנימי שבתוכנו. נוסף להיותה פרקטיקה טיפולית איתה אפשר להרחיב את אפשרויות העבודה שלנו עם מי שמגיע אלינו. היא מהווה גם כלי עבור עצמנו כמטפלים לפנות מרחב פנימי במצבי עומס ולהקשיב לעצמנו ולתחושותינו.

אורנה בן אור

21.3.2013